Pierrot Lunaire Schoenberg (show tralier)

שלוש פעמים שבע פואמות מאת אלברט ז'ירו
Dreimal sieben Gedichte aus Albert Girauds

פיירו הסהרורי Pierrot Lunaire
מלודרמה מאת ארנולד שנברג
Melodrama by Arnold Schoenberg

תום קרני / ניצוח
דניאל בוג'יו / בימוי

סולניות יוצרות /
דימה עזאר
ענבל בריל
איפיגניה וורבס

אינה וורובטס / חליל
רועי כהן / קלרינט
נעם ליליאור גל / כינור
מריצ'ל לורנס מונטשק / צ'לו
עומר ברש / פסנתר

Tom Karni - conductor
Daniel Boggio- director

Pierrot-
Deema Azar
Inbal brill
Iphigenie worbes

Inna Vorobets - flute
Roy Cohen - clarinet
Noam Lelior Gal - violin
Meritxell Llorens Montsech - cello
Omer Barash - piano

תכנית "תדרים" בהדרכה ובניהול של אנסמבל מיתר
ענת אפרתי- ראש המחלקה הווקאלית
תרגום לעברית: מאת עידו אריאל
כתוביות ועוזרת הפקה: עדן בן גיגי

תודות:
לינקי וצוות המשק שתמיד כאן לכל עזרה
שירית לי וויס, על הייעוץ והתמיכה
לאירית על העזרה בתפאורה

ליוסי ויבגני מהספרייה על העזרה בתפאורה
לניר וצוות פסטיבל ‘טראומה נייט’ על ההשראה והפוסטר

מתי בפעם האחרונה היה לי רגע עם עצמי ונתתי לכל מחשבותיי ורגשותיי לעלות בתוכי?
מה קורה כאשר אני בין שינה לערות, בין המודע לתת מודע, משוחחת עם דמותי החפה משיפוט?
פיירו דמות הליצן העצוב היא למעשה אישה צעירה בתוך חדרה הפרטי, באישון לילה. בין ערות לשינה מתרחש מפגש בין צדדים בתת מודע שלה, בעולמה הפנימי. המפגש מעיר אותה לשחר של יום חדש.

When was the last time I had a moment for myself and let all my thoughts run wild? What happens when I'm between wakefulness and sleep and let my subconscious speak with no judgment? Pierrot, the character of the sad clown is now a young woman coming back to her bedroom in the middle of the night. When she goes to sleep we witness a private moment with her subconscious mind. This powerful and abstract encounter brings Pierrot to a new
...perspective and awakes her into a new day

אל פיירו, דמות הליצן העצוב מסוגת הקומדיה דלארטה, יוצק שנברג בתחילת המאה ה 20 את הרעיונות הפילוסופים של זרם האקספרסיוניזם. האקספרסיוניסטים מנסים לשקף את תחושתו של האמן ולא את העולם סביבו. הזרם התקיים בכל האמנויות ואופיין בהבעה של רגשות עזים וקווי יצירה גסים יותר, זועקים יותר, אלימים יותר. שנברג ואנשי האסכולה הווינאית השנייה לקחו את תנועת הרומנטיקה צעד קדימה ונתנו דרור לעולם הפנימי של האמן ושל האדם. הם שאבו השראה מחוויות פנימיות קשות ומייסרות, ומתחומי אמנות וידע שונים כמו הפסיכואנליזה של פרויד וכו'.

היצירה "פיירו הסהרורי", שעם יציאתה התקבלה בדעות חלוקות, לימים הפכה למהפכנית בעולם המוסיקה הקלאסית. הן בגלל השימוש בשירה דיבורית (sprechgesang) אמנות שירה אותה פיתח שנברג והן באומץ למתוח את הגבולות המוסיקאליים שלה מעבר למה שנשמע עד אז.

כוונתו העיקרית של שנברג, לתפישתי, הייתה לתת במה לקצוות החוויה והמודעות האנושית של האומן. בזכות האבסטרקטיות שלה, היצירה מאפשרת גישה מהרבה כיוונים ועל כן בחרתי אני להשתמש בדמות פיירו כתבנית ליצוק לתוכה משמעות שקרובה לחוויות האישיות שלי כיום. בחרתי שאת פיירו תייצג אישה צעירה שחוויות יומה נפגשות עם סהרוריות הלילה שלה וכך מתרחש מפגש בין צדדים בתוך עולמה הפנימי ומתקיים שיח בינהם.
כפי שמקובל, גם כאן, המלודרמה מבוצעת על ידי זמרת סופרן; ואצלנו זמרת אחת לכל פרק - שבע פואמות.
הפרק הראשון מייצג צד אחד המעוגן בעדינות נשית, מוסריות ורצון בטוב ובמקביל מפחד על גורלו.
השני מייצג צד מלא יצרים, סערות ורצון לפרוץ, לכעוס, לטלטל ולכאוב.
הצד השלישי הוא למעשה פיירו בעצמה, שמתעוררת למפגש עם פניה השונים והקיצוניים ומקווה לפייס אותם ולמצוא את הדרך חזרה הביתה (לברגמו) בתוכה ולהמשיך ליצור ולהתקיים באהבת החיים.

בתוך החדר הפרטי שלנו איפה שאנחנו ישנים, חולמים וחיים ונמצאים רק עם עצמנו, שם גם מתקיימת תקשורת מיוחדת במינה. כל אדם מורכב מהרבה חלקים שמבקשים ממנו ביטוי ושיח האחד עם השני; כך יוכל לגלות עולמות נפלאים ולרפא מכאובים.